בכל פעם שמגיע לסטודיו ארון קודש לשימור, אני מתרגשת. זה כמובן נטוע בחינוך היהודי שקיבלתי באיטליה, אבל גם בשורשים המקצועיים שלי. תמיד מדובר ביצירות עתיקות של טובי אמני העץ והזהב. פרטי ריהוט מפוארים ששרדו מלחמות, פגעי טבע, תחזוקה לא ראוייה, נדודים בין מדינות, שנים של בדידות במחסנים ובניינים עזובים ועוד. ולמרות הכל, אחרי עשרות או מאות שנים של תלאות, הם נושאים בגאווה את המסורת היהודית.
אני גאה בחלק שלי בחשיפה המחודשת של פרטי העיצוב המקוריים, השלמת החלקים והציפויים שנעלמו לאורך השנים וחיזוק המבנה וחמרי הגימור, כך שנכסי התרבות האלה יחזרו לתפארתם וימשיכו לקחת חלק פעיל בקיום המסורת היהודית עוד שנים רבות.
כך היה גם עם פרטי הריהוט של בית הכנסת הישן בראש פינה. בחודש אפריל 2022, השלמנו את תהליך השימור של ארון הקודש, בימת התפילה ועמוד שליח הציבור, שעוצבו על ידי הנגר עקיבא דרקסלר. הפרוייקט בוצע בפיקוח המועצה לשימור אתרים. עם סיום העבודות, הועברו הפריטים מהסטודיו בירושלים חזרה לבית הכנסת. הם הותקנו במבנה בית הכנסת שבהיעדרם, עבר גם הוא שיפוץ, כדי לתקן נזקי רטיבות שפגעו בקיר הדרומי ובארון הקודש. שיפוץ המבנה בוצע ע"י המועצה לשימור אתרים.
על בית הכנסת:
בית הכנסת הוא המבנה הציבורי הראשון שנבנה במושבה ראש פינה. המייסדים שבאו מרומניה בשנת 1882, בנו אותו בשנת 1885 כמבנה צנוע מאד באתר “כניס אל–יהוד “. על פי ההשערה עמד בו בית כנסת קדום. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19, אחרי שפרש הברון רוטשילד את חסותו על המושבה, הרחיבו פקידיו את בית הכנסת – כחלק מבנייתם של מבני ציבור נוספים .
בית הכנסת שמש כמרכז החיים החברתיים של תושבי המושבה שרובם היו דתיים. בנוסף על תפילות ואירועים דתיים, נערכו בו גם התכנסויות קהילתיות וחגיגות פרטיות.
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, ננטש הרחוב העליון של המושבה. גם בית הכנסת ירד מגדולתו ונשאר נטוש במשך עשרות שנים. רק בשנות ה-90 של המאה ה-20 שופץ בית הכנסת וחזר לשימוש. פעולות השימור והשחזור שימרו את אופיו המיוחד של המקום, על תקרתו העגולה, ציורי הקיר ורהיטיו המקוריים, שרובם מימי העליה הראשונה. בצידו המערבי של בית הכנסת מצוי עדיין גרם מדרגות מקורי היורד אל בית המרחץ מתחת לבית הכנסת, והלאה משם לנחל ראש פנה ולבית העלמין .
כיום בית הכנסת פעיל ומתקיימות בו תפילות בשבתות וימי חול.
תהליך השימור:
לאחר פרוק הפריטים והובלתם לסטודיו בירושלים, עברו בסטודיו ניקוי קפדני וטיפול נגד עובש. לאחר מכן, הסרנו שכבות לכה לא מקוריות, ביצענו קונסולידציה של חלקי העץ הרופפים, החלפנו חלקים פגומים והשלמנו את החסרים. השלמנו והדבקנו עיטורי פורניר בחלק העליון של ארון הקודש, אטמנו חורים וסדקים, ציפינו את כל משטחי העץ בלכה ובשעוות דבורים. רק לאחר מכן, הובלנו את הפריטים חזרה לבית הכנסת, והתקנו אותם במיקומם המקורי.
ה"סליק":
זה היה פרוייקט מרגש במיוחד. בשעות הרבות של עבודות ההתקנה והגימור בבית הכנסת, נכנסו מדי פעם מדריכים עם קבוצות מטיילים. הופתעתי מאד לשמוע שוב ושוב שבתקופת הפלמ"ח, הסתירה בימת התפילה "סליק" של תחמושת ונשק. עוד פן מסעיר של תולדות בית הכנסת העתיק ומושבת הראשונים.
הצילומים של איתי בודל
